הוא רק רוצה לתת לך חיבוק

בגיל 7 זה הדוד שלא רצית לחבק, אבל לא רציתי להעליב אותו, ובגיל 17 זה הבחור שלא רצית לשכב איתו, אבל הוא אמר לך שבגללך יש לו עכשיו כאב ביצים.

---

קליפ מעולה והסבר עוד יותר מעולה (בתיאור) על איך ״לא נעים״ הופך להיות המנוע להתנהגות המרצה שלנו. והתנהגות מרצה? מוחקת את הרצון הטבעי והבריא שלנו לדעת מה נכון לנו, מה נעים לנו. כי יותר חשוב מה נעים לצד השני. הנה תקציר:

כשאנחנו מכריחים את ילדינו לתת חיבה כשהם לא רוצים, וזה החלק החשוב כאן - כשהם לא רוצים

אם הילד לא רוצה לחבק את סבתא?

אם הוא לא רוצה ואתם מכריחים אותו, או אם אתם מציגים חיבה כעסקת חליפין:

״הדוד נתן לך מתנה - לכי תני לו חיבוק״.

את מלמדת את בתך שהיא לא בעלת הגוף שלה,

זה אומר ש:

• מה שמישהו אחר רוצה שהיא תעשה עם הגוף שלה (רק שתיתן נשיקה, מה קרה?)
  

• הנוחות של מישהו אחר
  

• שמישהו אחר לא ירגיש נבוך (את עושה לי בושות, הוא נתן לך מתנה)

כל אלה חשובים יותר, ממה שהיא רוצה לעשות עם הגוף שלה. הגוף ש-ל-ה!

״אוי הגזמת!״

ואנשים אומרים: אוי באמת! זה מוגזם ו״זאת משפחה! אז מה, עכשיו אסור לנשק בני משפחה?״

אם תסתכלו על מחקרים של נערות מתבגרות ששולחות תמונות עירום, 97% מהנערות ששולחות אותן, לא רוצות לשלוח אותן.

אז למה הן בכל זאת שולחות?

כי הן לא ידעו שאפשר להגיד ״לא״.

כי הן לא רצו לפגוע ברגשות של מישהו.

---

הנה הקליפ המעולה שמסביר את זה, שמשם לקחתי את הדברים:

שינוי מתחיל בידע. בידיעה, בהבנה. שינוי הוא תודעתי. אותנו חינכו אחרת. וזה בסדר. אבל עכשיו כשאנחנו יודעים אחרת, אנחנו יכולים לבחור מה נכון לנו. מה באמת נכון לנו. ויותר מזה - מה נכון לילדים שלנו.